"החלש שווה לכל אחד": הווטרינרית שלימדה על החמלה הטהורה לבעלי החיים

News

ד"ר אור רז ניהלה במשך 21 שנים את המחלקה הווטרינרית בעיריית לוד, ובנוסף לעבודתה, סייעה במציאת בית חם עבור כלבים. בעבודתה התמסרה להצלת בעלי חיים ונתנה השראה למתנדבים ולווטרינרים רבים. בשבוע שעבר הלכה רז לעולמה בטרם עת, "מותה הוא הפסד גדול לבעלי החיים"

מדי שבת הייתה ד"ר אור רז מגיעה לכלבייה העירונית בלוד ומכניסה לרכבה כמה כלבים. משם נסעה לעמותת "SOS חיות" בהרצליה, בניסיון למצוא עבורם בית חם. "היא לא התפשרה והכלב היה נמסר לאימוץ לידי משפחות מסורות שהיה ברור שידאגו לרווחת הכלבים", אמרה איימי לבון, מתנדבת בכלביית לוד.

ביום חמישי לפני תשעה ימים, 16 ביולי, "הוכתה לוד בתדהמה עם היוודע דבר מותה בטרם עת, של ד"ר אור רז בת 59, מנהלת המחלקה הווטרינרית בעיריית לוד ב-21 השנים האחרונות", כתב ראש העירייה יאיר רביבו. "מותה הוא הפסד גדול לבעלי החיים ולעיר לוד", הוסיפה אתי אלטמן, מייסדת עמותת "תנו לחיות לחיות". בשל פועלה, הוחלט כי הכלבייה בלוד תיקרא על שמה.

ד"ר רז הייתה בוגרת המחזור השמיני של לימודי רפואה וטרינרית באוניברסיטה העברית. עם כניסתה לעבודה בעיריית לוד, הפכה את חייה לשליחות עבור בעלי חיים נטושים, עזובים, פצועים וכאלו שחוו התעללות. לאחר שהתחילה לעבוד כווטרינרית הרשותית בלוד, ובתמיכת העיריה, הכלבייה הקטנה והישנה גדלה והושם בה דגש על רווחת בעלי החיים המוחזקים בה. לבון אמרה כי "לכלבים במקום יש תאים נקיים, מסודרים, עם מיטות, מנורות חימום בחורף ובריכת מים בקיץ. כל זה בזכות אור".

לדברי לבון, "המוטו שלה היה ש'החלש והשונה שווה לכל אחד'. הנחו אותה החמלה והאחריות לסביבה בה פעלה ולבעלי החיים שהיא חשה אחריות עליהם. כל כולה הייתה מסורה למשימה".

כל מי שהכיר אותה הדגיש תכונה בולטת שאפיינה אותה בעבודה: כדי למלא את ייעודה, היא לא חששה מאיומים ומאלימות, כולל איומים מצד עבריינים. ד"ר שי פלד, וטרינר רשותי של עיריית רמת השרון, סיפר כי "היא עמדה מול איומים שגם גלשו לאלימות קשה ופעמיים אף היו הצתות בכלביה. זה לא הרתיע אותה".

לדבריו "ההתמסרות שלה הייתה טוטאלית ועבורי היא הפכה להיות דוגמה. היא הייתה רופאה מוערכת בקרב הווטרינרים הרשותיים. החלטתי שאני מאמץ את המודל שלה. אם אני שומע על כלב קשור בתחנת דלק, אני נוסע לקחת אותו, כי כך אור נהגה. הצלת בעלי חיים מילאה אותה סיפוק רב". וכך קרה לא אחת שבסיוע פקחי העיריה ומשטרה הייתה מגיעה לבתים ולחצרות שבהם בעלי חיים הוחזקו בתנאים קשים, תוך שהם חוו התעללות והרעבה. זהות החשודים בהתעללות לא הרתיעה אותה. "הכי קל לעצום עיניים, לא לראות מה קורה מסביבך ולא להתעמת", אמרה לבון. "לא כך היה אצל אור: היא הגיעה לכל מקום ולא ויתרה על אף כלב, סוס או עגל".

אחד מאותן חיות רבות שהיא החרימה היה עגל שנמסר לשיקום ב"חוות החופש". הוא נקרא "אור" על שמה ובמכתב שפירסמה החווה בשמו נכתב: "מי שגנב אותי טיפל בי רע מאוד. לא היה אכפת לו ממני בכלל. שכבתי אצלו חולה בדלקת ריאות, היו לי כוויות מהשתן שרבצתי עליו, היה לי סקביאס. בגלל ההזנחה הקשה הוחרמתי על ידי הרופאה הרשותית ומשם הגעתי לבית החולים במצב קשה. קשה מאוד. הייתי מאושפז שבועיים! שכבתי ולא הייתי מסוגל לעמוד על הרגליים מרוב שהייתי חלש. אבל צוות בית החולים לא הרים ידיים. עכשיו אני משתקם בפעוטון בחוות החופש וזוכה לטיפול צמוד ואוהב. קראו לי בשמה של הווטרינרית המלאכית שהצילה את חיי ונתנה לי תקווה".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *